החלטה בתיק ת"א 52482-03-11

התובע, שהינו עו"ד, הגיש תביעה כנגד הנתבעות לתשלום שכ"ט לו התחייבו. לכתב התביעה צירף התובע את הסכם שכר הטירחה.

התביעה הוגשה ביום 28/03/2011.

בשלב מקדמי זה אני נדרשת להכריע בטענת הנתבעות כי התביעה התיישנה.

אין מחלוקת כי הסכם שכר הטרחה נחתם ביום 03/03/2003 והוא מורכב משני סוגים של תשלומים:

התשלום הכולל

הסוג הראשון הוא תשלום כולל בסך 210,000 ש"ח, הכוללים מע"מ, אותו נתחייבו הנתבעות לשלם בתשלומים חודשיים בסך של 4,500 ש"ח כל תשלום, החל מיום 29/03/2003 ובכל 29 לכל חודש עוקב. קרי, במשך 27 חודשים ותשלום אחרון מופחת, ביום 29/05/2005.

הנתבעות טוענות כי תשלום זה היה אמור להיות משולם במועד ההסכם ולפיכך במועד הגשת התביעה הוא התיישן.

מאידך, התובע מפנה אותי לעובדה כי הסכום היה אמור להיות משולם בתשלומים כאמור לעיל והוא טוען כי מועד ההתיישנות טרם נסתיים בעת הגשת התביעה.

אודה כי שתי הטענות של שני הצדדים אינן ברורות לי כיוון שכל צד, מן הכוון שלו, מתעלם מן העובדות אשר בהסכם שכר הטרחה.

כיוון שהסכום פוצל לתשלומים חודשיים, כל תשלום יצר חבות מסויימת לסכום שאמור היה להשתלם באותו התשלום למועד בו היה התשלום אמור להשתלם. כך, תקופת ההתיישנות צריכה להיבחן לגבי כל תשלום ותשלום בנפרד (ראה ת"א (מחוזי נצ') 134/08 מנאר בע"מ נ' מנאל חמאיסי).

כיוון שהתביעה הוגשה ביום 28/03/2011, היא יכולה לחול רק על התשלומים אשר טרם עברו 7 שנים ולמן המועד בו היו אמורים להשתלם. קרי, היא יכולה לחול על התשלומים שמועד פרעונם היה לאחר יום 28/03/2004.

לאור האמור, אני מקבלת את טענת ההתיישנות לעניין התשלומים הקודמים ליום 29/03/2004 ואני דוחה את הטענה לעניין התשלומים המאוחרים יותר.

בנקודה זו יש להבהיר, למען הסר ספק, כי התשלום שהיה אמור להשתלם ביום 29/03/2004, על פי ההסכם, נכלל בתוך התביעה זאת לאור הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

עולה מכאן כי ההתיישנות של התשלום של יום 29/03/2004 התחילה במועד זה ונסתיימה בו ביום שהוגשה התביעה, ביום 28/03/2004.

התשלום לישיבות

הסוג השני הוא תשלום עבור ישיבות בית משפט, החל מן הישיבה השישית, סך של 200$ לכל ישיבה.

על פי כתב התביעה היו שבע ישיבות החייבות בתשלום, בתאריכים 06/11/2003, 08/01/2004, 0201/2004, 21/03/2004, 11/07/2004 ו- 15/07/2004.

הנתבעות אינן מעלות כל טענה כנגד מועדים אלה אולם בסיכומיהן הן מתייחסות למועדים, כאילו המועד האחרון היה בי ום 21/03/2004 ומתעלמות, ללא כל נימוק והסבר, משני המועדים ביולי 2004.